מאז ימי-הביניים היתה הטבעת החפץ המרכזי בטקסי הנישואים היהודיים, מלבד אצל קהילות מזרחיות ספורות, שהשתמשו במטבע. הטבעת, רכושו של החתן, היתה צריכה להיות נטולת אבנים יקרות וחלָקה. לצורך הנישואים מותר היה להשתמש בכל חומר שערכּו עולה על פרוטה, היא המטבע שבימי התלמוד היה בעל הערך הנמוך ביותר.  

טבעות הנישואים שלנו מעוטרות במוטיבים קישוטיים הלקוחים מפרטי האוסף הארכאולוגי של מוזיאון ישראל. 

“מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה” 

שיהיה במזל ובברכה!