השושנה והזמיר: אהבה ארצית ורוחנית באמנות פרסית מאוחרת – אנגלית

התקופה הקאג’ארית (1925-1785), שאמנותה מוצגת בקטלוג זה, מתאפיינת בשילוב מיוחד של מסורת, קדמה ותרבות חומרית מפוארת. הקטלוג הדק אך המהודר שיצא לאור לרגל התערוכה מתבונן בתקופה זאת מבעד לאחד המוטיבים האהובים שרווחו בה: השושנה והזמיר, המסמלים את הכמיהה האינסופית של המאמין אל האל ואת תשוקתו של האוהב אל אהובתו הבלתי מושגת. היחס בין הדימוי הגברי לנשי, שמגולם בסמלים רבים אחרים, מבטא גם את הקשר הייחודי בין איראן למעצמות מערב אירופה – אז, כמו היום.
בקטלוג כמה מאמרים מאירי עיניים, המלווים בדימויים מרהיבים, על היבטיה השונים של התרבות הקאג’ארית. בין הנושאים הנידונים בו, כגון תנועת התחייה הפרסית והשפעתה על התעצמות כוחו של השאה, עולים ומתבהרים הקשרים ההדוקים והמורכבים בין האמנות לפוליטיקה באיראן של המאה ה־19. מאמרים אחדים מוקדשים למאפיינים ייחודיים של תרבות התקופה, כגון הצילום שפרח בחצר השאה והקשר בין ה’אשכּדאן’ – בקבוקי צוואר הברבור – ובין כלים לאיסוף דמעות ששימשו בתרבות האבל הוויקטוריאנית. בחלקו האחרון של הקטלוג מוצגות יצירות נבחרות מן התערוכה, כגון חצאיות של נשות ההרמון וכתובות קעקע, המדגישות את תרומתה של תרבות הגוף לקשר שבין הפיזי לרוחני בתרבות הקאג’ארית.