אין כמו בבית – במלאות מאה שנים ל”מזרקה” הפרובוקטיווית של דושאן, הלוא היא המשתנה, הוצגו בתערוכה שעוצבה בחלל דמוי בית במוזיאון ישראל חפצים ביתיים שהיו ליצירות אמנות. חפצים כאלה היו לחלק בלתי נפרד מהאמנות המודרנית, ודומה שבאמנות העכשווית הם קונים להם עוד ועוד אחיזה. עבודות מראשית המאה ה-20 ועד ראשית המאה ה-21 חוללו שינויים בחפצים מוכרים על ידי הכלאה, קיטוע ושינוי קנה-המידה ונקודת המבט בכוונה לעורר תגובות רעננות לחפצים המוכרים ולהעלות שאלות על תפקידי המינים, על משפחה, על זיכרון, על מקום ועל עקירה ממקום. הקטלוג, שעוצב בהשראת קטלוג איקאה, מציג את עבודות האמנות שבתערוכה ומלווה במאמרים מאלפים: האדריכלית אסתר שפרבר דנה ביחסים שבין אדריכלות לפסיכואנליזה; אליס מאן, חוקרת תולדות האמנות מאוניברסיטת קיימברידג’, מתמקדת במגדר וביתיות; ואוצרת התערוכה עדינה קמיאן-קשדן בוחנת את מושגי המקום, העקירה והנדודים. הפרויקט האוצרותי החדשני הזה מבליט את מורשת הדאדא בימינו.
מתנות שמספרות סיפור
אם אינכם שבעי רצון – כספכם יוחזר
ממוזיאון ישראל, ירושלים באהבה
