יד לתורה

בשל קדושתו של ספר התורה אין לגעת באותיות שנכתבו על הקלף. לכן בכל תפוצות ישראל נעזרו בעת הקריאה ב”יד” או ב”אצבע” לתורה. במקומות רבים נהגו לעצב את קצה החפץ כיד קמוצה שהאצבע המורה שלה פשוטה קדימה, מצביעה על הכתוב.  

חפץ זה נעשה בהשראת יד לתורה שהעניקה ברטה פפנהיים, פמיניסטית פורצת-דרך ועובדת סוציאלית ילידת וינה, מתנת חתונה לאחיה, לצד רימונים וטס לספר תורה. הכלים יוצרו ועוצבו במפעל ידוע לצורפות שהקים ב-1834 לזרוס אליעזר פוזן; המפעל שגשג בעיקר לאחר מותו, אז ניהלה אותו אלמנתו, ברנדינה. הסגנון המוּרי של החפצים מזכיר את אדריכלות בתי-הכנסת שהתפתחה באירופה במאה ה-19. 

החפץ המקורי, מאוסף מוזיאון ישראל, נרכש בנדיבות קרן ארי אקרמן; משה ושרלוט גרין, ניו-יורק; עיזבון מאיר קאופמן, ירושלים; אריקה ולודוויג יסלזון, ניו-יורק; ותורמים עלומי-שם משווייץ ומדרום-אפריקה

פריטים טכניים:

אורך יד לתודה: כ-24.5 ס”מ